הערות שוליים לאפלטון

1. הסכסוך והמחלוקת

המאורעות האחרונים במדינתנו אינם מנותקים זה מזה, ומצטרפים למאורעות שטלטלו אותה מראשית הקמתה, ואלה, אם נרחיב ונרחיק ראות, למאורעות שליוו את העולם כולו משחר הימים. שום דבר אינו חדש מלבד התנומה הכללית ששורה על הציבור ברמת חיים גבוהה, הרחק מהפיצוצים וחוסר הודאות. אותה שלווה יחסית, במקום שתיצור ריחוק שיאפשר בניית תפיסת עולם אובייקטיבית, גורמת רק לאדישות שמגיבה בזינוק אוטומטי לדעות שטחיות וחלולות כאשר היא מופרעת ע”י מאורעות אלימים. (more…)

(רשומה זו נכתבה בשלהי מלחמת לבנון השנייה, והיא מובאת לפרסום באיחור. כמובן, שהניתוח העקרוני, ולמצער, גם המציאות המדינית-בטחונית באזורנו לא השתנתה הרבה מאז, ולכן הדברים ודאי עדיין רלוונטיים).

בעוד התותחים עדיין רועמים, ופרטי ההסכמים שייחתמו ומניין ההרוגים עדיין לוטים בערפל, אנסה במאמר זה לעשות משהו לא מקובל, ולהסתכל על מאורעות הימים הסוערים הללו בפרספקטיבה רחבה יותר ולנסות, אם אוכל, אפילו ללמוד משהו. (more…)

מה שלא הורג מחשל, ומה שהורג - מחזק את אבו-מאזן.

זה לא סוד שפוליטיקה הפכה בארץ למילה גסה. היא כל כך גסה עד שהיא הופכת לכלי נשק יעיל בהרבה ויכוחים, לאות קין, לשלט “בעט בי” שהיריבים מנסים להדביק זה לגבו של זה. וכמו שפירסיג אמר אודות מילה אחרת, אני חש שנעשה למילה זו עוול והיא זקוקה לידיד.
היום בבוקר התבשרנו על סירוב פקודה של קבוצת חיילים בגדוד דוכיפת, שהתנגדו לסייע ולו בעקיפין לפעולת פינוי/גירוש (עניין בחירת המילים הוא הלב של המאמר הזה, אי אפשר להמעיט בחשיבותו) שתי משפחות יהודיות בחברון. (more…)

גילוי נאות: השתתפתי פעם בשעשועון טריוויה טלוויזיוני. הייתי ב”מי רוצה להיות מיליונר”, שנראה כנושא את הסיכוי הרב ביותר לכסף גדול באותה שעה (זה היה לפני שש? שבע שנים?). הייתי שותף להיסטריה שאחזה בכל מי שהחזיק מעצמו ידען זוטר ומעלה ממה שנראה ככסף הקל ביותר אי פעם. איך בדיוק הכנסתי את עצמי לשם, זה סיפור ארוך שאולי אדבר עליו אולי בפוסט אחר, רק אגיד שמדובר בשיטה צינית וכמעט מדעית כמה חברים יכולים לעזור זה לזה להיכנס. זו לא רמאות. (more…)

“לאחר שהוצאת מכלל חשבון את הבלתי אפשרי, הרי מה שנותר, בלתי סביר ככל שיהיה, הוא האמת”
(שרלוק הולמס)

כמו שכבר אמרתי, אינני יודע את האמת.
אבל בכל זאת שואלים אותי את השאלה - למי אתה מאמין? “מאמין” זה עניין של רגש, ותלוי בגורמים רבים. לו הייתי מעורב בפרשה, לו הייתי שופט או אפילו עיתונאי מעיתון רשמי לא הייתי כותב את מה שאני כותב עכשיו. אין לי שום ביטחון באמיתות התיאוריה, (more…)

אני לא יודע את האמת.
אני באמת לא יודע אם א’ המפוקסלת המצודדת מספרת את האמת או הנשיא המתלהם מזדעק על עלילת אמת.
אבל המצב כרגע הוא בלתי אפשרי. הראשומון הזה לא יכול להמשיך להתקיים: האמת זועקת ומתפתלת, מתדפקת וזועקת חזק יותר מהמאשימה או מהנאשם.
אם א’ צודקת, אז עסקת הטיעון היא כישלון טוטאלי של מערכת המשפט והצדק. אפשר לארוז את הדברים וללכת הביתה. (more…)

שמעתי את אחד הפרשנים הפוליטיים אומר ברדיו שאחד הלקחים מניסיון העבר עם לקחי ועדות, הוא שלא לומדים מניסיון העבר. אכן, אין ספק שהפרשן למד מניסיון העבר לגבי לימוד מניסיון העבר. ואולי, אם למדנו מניסיון העבר שניסיון העבר אינו נלמד, אז אולי כדאי שנפנה ללמוד מניסיון העתיד. אך אויה, מסתבר שבעתיד, שם כן למדו מניסיון העבר (הוא ההווה), וראו שנסיון העבר אינו נלמד, פנו ללמוד מנסיון העתיד, בזכות טכנולוגיה משוכללת שתירכש על סמך ניסיון העתיד של העתיד. אך מניסיון העתיד אנו למדים שעדיף ללמוד מניסיון העבר, ולכן כדאי לעשות כן, ולא להסתמך על נסיון העבר.