הערות שוליים לאפלטון

(מכתב אהבה ישן שנחשף בחפירות ארכיאולוגיות בביתנו לאחרונה)

  (more…)

האולימפיאדה היא אירוע שמושך תשומת לב כה רבה, עד שהיא מאפילה אפילו על מלחמה אמיתית שמאיימת להתדרדר לעימות גלובלי ד”ר סטריינג’לבי אמיתי. נראה שהאימפריה הצהובה עמדה בציפיות העצומות שתלו בה תאגידי הפרסום וחובבי הספורט, ונראה אף שטקס הפתיחה המרהיב כמעט כיפר על עליית מחירי הברזל בשנים האחרונות, שתורצה תמיד בהכנות הסיניות לאירוע הענק. אגב, אכן תהיתי להיכן הולך כל אותו ברזל שצרכו הסינים בשקיקה, (more…)

נישואים וזנות הם סוגי מערכות היחסים הנפוצים בעולם, ולא בכדי, מכיוון שבשניהם היחסים בין בני הזוג מוגדרים בצורה הברורה ביותר, ובאחרון אף יותר מבראשון. מבחינה מקרו-סוציו-אקולוגית, המערכת היציבה ביותר היא מונוגמיה+בגידות, בשני רבדים, גלוי ונסתר. הזנות עתיקה, אך השקר, הבגידה והבטחות השווא עתיקים ויסודיים ממנה.

הנה כי כן, הפאסיביות אינה זוכה לעדנה רבה בעידן זה שמקדש את האקטיביות והיוזמה. אולי בשל אופייה הסביל, אינה מרבה לגונן על עצמה, וזקוקה לאחרים שיפרסמו בשבחיה: בחפץ לב נטל עבדכם על עצמו שמץ מן המשימה. אולי יסבו עיקרי הדברים על טיבה של אותה פאסיביות המוזכרת לעיל, מכיוון שנראה שחלק גדול משמה המפוקפק נובע מאי הבנה של גדרה וטיבה, או ליתר דיוק, מחוסר ההבחנה הברורה בינה לבין סוגים קרובים של אי-עשייה הראויים, אולי, לגינוי, כמו הבטלה וההתעלמות. (more…)

אכן, רשת האינטרנט היא מקום מסוכן. הרשת רוויה בסכנות ובאנשים בעלי כוונות זדון שיכולים לטמון לך פח. דב גילהר הוא אדם כזה.
למי שלא ראה, בסדרת כתבות “מזעזעות” של חדשות 10, נחשפו חמישה “פדופילים” שפותו על ידי תחקירנית שהתחזתה לבת שלוש-עשרה. לאחר חיזורים וחילופי דברים מיניים ב”צ’אט” הם הוזמנו לביתה כשסיפרה להם שהוריה אינם. (more…)

אורי ברייטמן באתר שלו על רוק מתקדם ערך מעין תחרות על סיפורים בנושא “איך הגעתי לרוק המתקדם” או סתם חוויות מהווי חובבי הזרם המוזיקלי המוערך/מושמץ/מוספד הזה. לא זכיתי במקום הראשון, אבל התוצאה, המחופפת משהו, מופיעה באתר שלו, ולטובת מי שלא מגיע לשם וסתם בשביל ה”רקורד”, אני מביא אותו במלואו להלן. אגב, חדי העין והקוראים הנאמנים מביניכם ודאי יבחינו שמדובר באירועים שכבר נסקרו בקטע אחר שלי. (more…)

כן, הייתי ביפן, אתם מוזמנים לקנא. וכן, כל הסיפורים שיפן מוזרה, שונה ומדהימה, נכונים, וגם הסיפורים על כך שזה נכון, נכונים גם הם.
ביקורי היה קצר. נסעתי בעקבות כנס מדעי, מה שמימן לי את הנסיעה היקרה, אך עקב הישארותה של אהובתי בארץ האבות, השתדלתי לקצר את שהותי, אולי קצת יותר מדי, בדיעבד. יפן יקרה, אך התובנות והרשמים, כרגיל, בחינם: (more…)

הקטע הזה לא מספיק טוב. אפילו שורה זו עצמה יכולה הייתה להיכתב יותר טוב. אפשר ללטש אותה שוב ושוב, עד אינסוף. השורות אינן באורך הנכון. לא נבחרו המילים המדויקות, בסדר הנכון. הבעיה אינה כישרון, אלא זמן. זה תמיד זמן. אם אחכה די זמן אולי האבולוציה הקוסמית תהפוך אותי לשיקספיר, או לבורחס.
זאת הייתה בעיטה בביצים. לקח לי כמה ימים לחזור ללכת ישר אחריה.
זה מתחיל בסדר, אבל באמצע זה הופך לקיטשי, היא אמרה. רגשני. (more…)

“לאחר שהוצאת מכלל חשבון את הבלתי אפשרי, הרי מה שנותר, בלתי סביר ככל שיהיה, הוא האמת”
(שרלוק הולמס)

כמו שכבר אמרתי, אינני יודע את האמת.
אבל בכל זאת שואלים אותי את השאלה - למי אתה מאמין? “מאמין” זה עניין של רגש, ותלוי בגורמים רבים. לו הייתי מעורב בפרשה, לו הייתי שופט או אפילו עיתונאי מעיתון רשמי לא הייתי כותב את מה שאני כותב עכשיו. אין לי שום ביטחון באמיתות התיאוריה, (more…)

אני לא יודע את האמת.
אני באמת לא יודע אם א’ המפוקסלת המצודדת מספרת את האמת או הנשיא המתלהם מזדעק על עלילת אמת.
אבל המצב כרגע הוא בלתי אפשרי. הראשומון הזה לא יכול להמשיך להתקיים: האמת זועקת ומתפתלת, מתדפקת וזועקת חזק יותר מהמאשימה או מהנאשם.
אם א’ צודקת, אז עסקת הטיעון היא כישלון טוטאלי של מערכת המשפט והצדק. אפשר לארוז את הדברים וללכת הביתה. (more…)

המילה “כוסית” היא מילה פוגעת ופולשנית. היא אינה ממש שם תואר, אמירתה משולה יותר לתחליף דל לרצון לגעת, לפלוש, לחלל את מה שהוא מעבר להשגה. סינונה נוכח בחורה מצודדת מהווה מעין פעולת מחאה חצופה, ניסיון להשפיל את היופי שאינו נעתר, כמו זריקת אבן על טירה מבוצרת או השתנה רווית קנאה על מכונית פאר.
אמירת “כוסית” היא חיפצון אלים, ביטוי לרמת ההורמונים והתסכול של היורק אותה יותר מאשר לעולמו הרוחני.
“כוסית” היא מילה פוגעת.
ולכן היא כל כך מדויקת.

חבר חכם אמר לי פעם ש“הדרך הטובה ביותר לשכנע מישהו בדבר מה היא לגרום לו לחשוב שהוא זה שחשב על הדבר מלכתחילה”. אנשים לא אוהבים לקבל דעות או עצות של אחרים, ובשל כך אפשר לנצל תכונה אחרת של רוב האנשים: זיכרון קצר. שכנוע נכון יפסיק בדיוק בנקודה בה יישאר מספיק משקע במוחו של הסרבן על מנת לנבוט מאוחר יותר, אך יש להפסיק בזמן מוקדם דיו על מנת שהמשוכנע ישכח את מקורו של הרעיון. (more…)

“…המשכתי ללכת ברחוב שינקין, בתוך האוויר האביבי לכיוון ביתו של אבי צמח. הערב החל לרדת, האוויר האביבי גירה לי את האף בנבגים זדוניים. המרחב הנשי שסביבי היה דליל, בוודאי לעומת אורגיית המראות הריחות והקולות המלבבת של יום שישי בבוקר. פולחן הנעליים הבגדים והסקס המרומז לא התקיימו עתה, אך שתי נשים מטופחות שהתבוננו בחלון ראווה הרוו לרגע קט את עיניי הצמאות. המרחב הנשי הוא כמו מסך אדירים, הוא נמזג לתוך המרחב האמיתי והופך אותו למעין הדמיה תלת ממדית מרהיבה אך מתסכלת: (more…)

גבירותיי ורבותי המושבעים,

אתם מכירים את זה שאתם מחכים לפני שמשהו יבשיל, ממתינים לפני שאתם פועלים בפזיזות, אורבים לעיתוי המתאים, ואז, בשבריר של רגע, פתאום, זה כבר מאוחר מדי?

ובכן, בפיזיקה קוראים לזה מעבר פאזה, כמו שקרח הופך למים. בחיים קוראים לזה “לאכול אותה”. אני למדתי את זה על בשרי. מעבר הפאזה שלי התחיל בצלצול טלפון תמים. זה אופייני למעבר פאזה שאתה לא שם לב כשהוא מתחיל להתרחש. בעבר השני של הטלפון הייתה דפנה, נרגשת. היא וגיל, שהיו ביחד כשנה עד אז, אני חושב, נסעו לטיול רומנטי ברומא, ופתאום, (more…)