אנשים חכמים (2)
שבת, 02 באוגוסט 2008שוב חזרנו לפינת המלצות הוידאו שמוכיחה שהרשת היא לא רק קליפים חובבניים ופורנו. גם הפעם רוב ההמלצות מהאתר המעולה של TED.
ההמלצה הראשונה היא מסויגת, והייתי מגביל אותה לגיקים וחובבי מחשב בלבד. ג’ורג’ דייסון מספר על לידתו של המחשב הדיגיטלי, הסיפורים האנושיים והחזון שבנו מכונה שכל מעבד שלנו היום אינו אלא העתקה ושדרוג של העיצוב שלה.
אם ההמלצה הקודמת הייתה מוגבלת, הרי שההרצאה הבאה כלל אינה בגדר המלצה, אלא חובה לכולם ללא תירוצים. ג’ימי ווילס, האבא של ויקיפדיה, הדבר החשוב והמרתק ביותר באינטרנט מאז האינטרנט עצמו, מדבר קצת על אחורי הקלעים של ויקיפדיה, האנציקלופדיה בהקמה מתמדת, האנציקלופדיה של העם למען העם. ההרצאה היא משנת 2005, ונראה שהיום ווילס לא היה צריך להשוות אותה לאתר של ה”ניו-יורק טיימס” מבחינת כמות הכניסות. ויקיפדיה הפכה בשביל רבים להיות המרכז של האינטרנט מנקודת המבט של כריית-מידע, לצד גוגל כמובן. הרצאה זו היא חובה משום שראשית היא מפגישה אותנו עם מי שהוא, תרצו או לא תרצו, אחד האנשים המשפיעים ובעלי החזון של דורנו, ושנית, משום שהיא חושפת טפח מהסודות של אחד הכלים המרכזיים היום בחיינו. האמנם האנציקלופדיה פתוחה לחלוטין, או שהיא שבויה בידיה של קבוצה קטנה? ולמי יש את המילה האחרונה? מעבר לתוכן האנציקלופדי עצמו, ההקמה, הצמיחה, והקיום של ויקיפדיה מדגימים קימום של חברה בזעיר אנפין ובהילוך מהיר, ואולי מעניקים לנו צוהר דק לאפשרויות שצופן העתיד בתחום של ניהול ואף שלטון מבוזר. כאמור, ההרצאה מעט ישנה, אבל נראה שעם השנים, עם הפיכת ויקיפדיה לגורם תרבותי עולמי, החשיבות של כל מילה ומילה של ווילס (שכבר עזב מאז את ויקיפדיה שממשיכה לחיות ולצמוח כמו גוף חי ועצמאי) מתעצמת. חתיכת היסטוריה.
סטיבן לויט מספר על חוסר ההגיון שבתעשיית מושבי הבטיחות לילדים, ומלמד אותנו שיעור בסטטיסטיקה, אינטרסים כלכליים, וגם על הצורה המרתקת והמסקרנת בה אפשר להציג נושא יבש לכאורה אך חשוב מאין כמוהו.
ולאניגמה אחרת, רבת השפעה ברבדים אחרים: ישעיהו ליבוביץ’. ירון לונדון מנסה לדובב, לא ממש בהצלחה, את הפרופסור הישיש, בתכנית שבעים פנים אודות פרשת הבריאה. ממש כמו הקיום עצמו, ליבוביץ לא בדיוק משתף פעולה עם חוקריו, והתוצאה מעט מביכה, אך מהפנטת ומעוררת מחשבה. (מעט הפרעות בהתחלה, אך זה יותר מוצלח מכל נסיון אחר לתקשר עם הפרופסור המנוח).
ולראיון טלוויזיוני מוזר אחר, אשר חוצה למעשה את גבולות השפיות: ד”ר משה קרוי, פילוסוף, גורו, ימים ספורים לפני התאבדותו (המסתורית?), מגולל בפני רם עברון את משנתו הטרופה ברהיטות מפחידה. חבל שברשת מצויה רק ראשיתו של הראיון.
ובחזרה ל - TED, ולמה שהוא לדעתי הדובדבן שבקצפת: איש מחשבים בעל השם המוזר גבר טאלי מספר על קייטנת החלומות שהוא עורך לילדים, ועל החזון שלו בענייני חינוך מודרני, שמנסה לפרק את אינספור ההגנות, הפיזיות והנפשיות, בהן אנחנו מקיפים ומגדרים את ילדנו. טאלי הוא טיפוס מקסים, שדבריו משלבים עומק לא נפוח עם פיכחון ארצי ותושייתי, כמו פירסיג בימיו הטובים. שימו לב להתעלמות הגורפת שלו מההבדלים בין המינים, והביטחון המוחלט שיש לו ביכולת של ילדים לגלות את עצמם וסביבבתם באופן טבעי ובטוח, בניגוד להיסטריה המאורגנת שנבנתה סביבם (בין השאר בנושא הגלישה ברשת, אך טאלי מתמקד בדברים גשמיים יותר). הוא קנה אותי סופית שאמר שמתן האפשרות לילד להיות בעל סכין מאפשר לו לפתח “an extended sense of self”. אז מי ירים את הכפפה ויארגן קייטנה כזו בארץ?
לסיכום, ברור שמדובר פה בדגימה חלקית מאוד שאמורה לעורר לכם את התאבון ולמצוא עוד קטעים כאלה בעצמכם. המלצה כללית אחרת: מי שהוא סטודנט של אוניברסיטת תל אביב או שיש לו חבר כזה, יכול להרשות לעצמו לצפות במאגר הולך ותופח של עשרות קורסים שתועדו באוניברסיטה, בכל הפקולטות. המלצה חמה לדוגמא: “מבוא לתרבות המערב” - הנרי אונגר בפקולטה לאומנויות. נפוח משהו, אבל מעשיר ומבדר.
