הערות שוליים לאפלטון

לפעמים נשאלת השאלה “מה נשמע”, לא כמחווה נימוסית רטורית, אלה כהתעניינות כנה מצד חבר קרוב, שמצפה לפירוט מעבר ל”בסדר” הסטנדרטי. אבל למען האמת, תשובה אמיתית על השאלה הזו אינה בנמצא, כי אם אני מנסה באמת להסביר את המצב לאשורו, ולפרט מה קורה ומה העניינים, אני מוצא את עצמי מנסה לתאר ערפל: לא מוגדר, משתנה בזמן. והמתעניין נראה לי כמישהו שאומר לי, “תאר לי את הערפל של חייך. תאר לי ערפל אחד בצורה שאוכל להבחין בינו לערפל אחר.”

והערפל, הוא ערפילי, זה הכול. לא נולדה השפה שתתאר בצורה מוצלחת ערפל. ובכלל, אין לכל אחד ערפל אחר. כי לערפל איו גבולות. ו”המצב” של כולנו הוא חלק מערפל אחד אדיר ובלתי נגמר. אז “הכל בסדר”. ו”יהיה בסדר”. וזה הכול.

אני סובייקט מיני.

בהתחשב במשמעות המקראית של השורש י.ד.ע, האין האוננות פשוט מילוי של הציווי העתיק “דע את עצמך!”?

בעתיד, כל אדם יזכה לחמש עשרה דקות של אנונימיות.

פעם היינו יוצאים למסעות הרג בגרזנים, חוטפים את בנות הכפרים השכנים ועושים בהן ככל העולה על רוחנו. בערב, היינו נרדמים, שבעי סביאה ותאווה. ומה נותר לנו מכל זה היום? פורנו מקוון ומשחקי ירי מגוף ראשון: סימולציה של גבריות. באוב אנו מעלים את עברנו הפראי, חוגגים אותו בטקסים חרישיים באישון לילה, לא להפריע חלילה לשכנים.

כנראה שגן העדן שלי היה נראה כמו שילוב בין בית בושת משובח לספריה ענקית.

אל תסתכל בראי אלא במה שיש בו.

עלה בדעתי שאם אלוהים כל-יכול, הרי היה באפשרותו לברוא עולם בו הוא עצמו אינו קיים, והחיים נוצרו במקרה, והרמזים בדבר קיומו אינם אלא שמועה מופרכת, טשטוש עקבות, טיוח של משהו אחר, מוזר הרבה יותר.

מה שלא הורג מחשל, ומה שהורג - מחזק את אבו-מאזן.

גבריות זו נקבה.

נישואים וזנות הם סוגי מערכות היחסים הנפוצים בעולם, ולא בכדי, מכיוון שבשניהם היחסים בין בני הזוג מוגדרים בצורה הברורה ביותר, ובאחרון אף יותר מבראשון. מבחינה מקרו-סוציו-אקולוגית, המערכת היציבה ביותר היא מונוגמיה+בגידות, בשני רבדים, גלוי ונסתר. הזנות עתיקה, אך השקר, הבגידה והבטחות השווא עתיקים ויסודיים ממנה.

תעלומת הקיום עדיין מעסיקה אותי אבל היא כבר לא מטרידה אותי.

בעקבות גל הנוסטלגיה של השנים האחרונות, שמציף את דורנו בזכרונות שחור-לבן מילדותנו האבודה, עלה בדעתי שאפשר לומר בביטחון סביר ומבלי לחטוא בהכללה חזקה מדי שהמטרה המרכזית של הטלוויזיה הלימודית בימים ההם היתה ללמד אותנו אנגלית וזהירות בדרכים.

לפיכך, אפשר לומר, לפחות ככל שזה נוגע לי ולסובביי, שהטלוויזיה הלימודית עמדה במשימתה: לא נדרסנו ואנחנו יודעים אנגלית לא רע.

אדולף היטלר לא בחר את הצורה של השפם הקטן שכל כך מזוהה עימו, אלא עשה זאת כדי להתאים אותו למסכת גז בעת שהיה חייל במלחמת העולם הראשונה. שמעתי פעם שהסיבה שהמשיך לטפח את שפמו גם לאחר מכן הייתה כי סבל במשך שנים מזיהומים חוזרים ונשנים בשפתו העליונה.

איזה מסכן.

הרוחניות נתפסת כסובסטנציה אוורירית, נשגבת, המובחנת, מאז אפלטון, ובצורה מפורשת יותר מאז דקרט, מן החומר והחלל. והנה, כבר השם העברי מרמז על המקור החומרי של השם: הרוח הלוא היא הנשימה, סימן החיים הבסיסי והבולט. הרוח היא סימן למשהו אחר, לאיכות שמניעה את החומר, אך הרוח היא ישות חומרית, יומיומית ממש: היא נשמת אפנו. כך גם הנשמה, אותה רוח רפאים מסתורין שמסתתרת מאחורי כל מבט ומבע, אינה אלא הנשימה, החיים. איכות אורגנית (more…)