הערות שוליים לאפלטון

אני חושב שזה היה שופנהאור שאמר (לא הצלחתי לשחזר את המקור) שאדם משכיל אינו קורא, אלא חוזר וקורא. הרבה אנשים מרימים גבה כשהם רואים אותי קורא את אותו ספר שוב, ואני אומר להם שלטעמי ספר שאינו שווה קריאה שנייה לא שווה קריאה ראשונה.

לאחרונה חזרתי לקרוא את “זן ואמנות אחזקת האופנוע” של פירסיג, אני חושב שזו הפעם החמישית או השישית - אני לא בטוח. אני חושב שזו הזדמנות טובה להתעכב על מערכת היחסים ההדוקה שיש לי עם מספר ספרים.

עם הקריאה החוזרת כעת ב”זן ואמנות” הוא מסכן את הטוען לכתר “הערים הסמויות מהעין” של קאלוינו, שגם לו יש שש או שבע קריאות, אני חושב, אבל זה לא הוגן: “הערים” קצר יותר. כמובן שאני לא מחשיב את הספרים שקראתי שוב ושוב בילדותי, השיאנים לדעתי הם “עצרת החיות” ו”פצפונת ואנטון”, שניהם של אריך קסטנר, כל אחד מהם עבר תחת ידיי יותר מעשר פעמים, אני מעריך. (more…)

[This was written more than a year ago, after my “final” decision to open a blog…]

So, the excuses are over, and it is time to start webloging.

Why I did not until now? Well, it wasn’t just the workload and the tests. There were some fundamental considerations at hand.

First, there was a rather silly one, when I think about it now. (more…)

כן, כן, יש קשר. זה לא היה רק בשביל לתפוס את העין. המשיכו לקרוא.

אני חושב שזה הכה בי במהלך הלוויה שביקרתי בה לאחרונה. חשבתי על זה שגם אנשים דתיים לא באמת מאמינים בחיים שלאחר המוות. כלומר לא באמת מאמינים. כמובן שזה חלק מנושא הרבה יותר גדול, והאמת שאני לא יודע אם זה נכון, אבל זאת מין הרגשה כזאת שקשה לכמת או לאמת אותה עד תום. זה נראה לי לפתע כאילו עמוק בלב, הם רואים את האמת מוטלת לפניהם, (more…)