הערות שוליים לאפלטון

אומרים, ובצדק, “הכל במידה”. ובודאי, ‘הכל’ זה כולל גם את המידה עצמה, ומכאן, שבשם המידה, גם לחוסר המידה, לקימוץ או להגזמה, יש מקום, בשם המידה כמובן.

זה לא סוד שפוליטיקה הפכה בארץ למילה גסה. היא כל כך גסה עד שהיא הופכת לכלי נשק יעיל בהרבה ויכוחים, לאות קין, לשלט “בעט בי” שהיריבים מנסים להדביק זה לגבו של זה. וכמו שפירסיג אמר אודות מילה אחרת, אני חש שנעשה למילה זו עוול והיא זקוקה לידיד.
היום בבוקר התבשרנו על סירוב פקודה של קבוצת חיילים בגדוד דוכיפת, שהתנגדו לסייע ולו בעקיפין לפעולת פינוי/גירוש (עניין בחירת המילים הוא הלב של המאמר הזה, אי אפשר להמעיט בחשיבותו) שתי משפחות יהודיות בחברון. (more̷

מי שכבר ביקר כאן פעם או פעמיים, יודע שאינני נוהג לנצל את הבמה הזו להמלצות. אני נתקל בהרבה בלוגים שמורכבים בעיקר מהפניות לכל מיני מציאות ברחבי הרשת, באופן שמחקה את התרבות המייגעת של הפניות השרשרת ההמוניות שפרחה ועודה פורחת בדוא”ל. כמובן שתרבות ההפניות אינה רעה כשלעצמה, אדרבא, היא אחת מאבני הפינה שהופכות את האינטרנט לאוקיאנוס הרוחש והנפלא שהוא מהווה. (more̷

עלה בדעתי שאם אצטרך לענות בכנות על השאלה מה אעשה אם אתבשר שנגזר עליי לחיות רק עוד יום/שבוע/שנה, אז כנראה שהתשובה היא שאנצל כל רגע מאותו יום/שבוע/שנה על מנת להילחם ברוע הגזירה ולקנות עוד זמן בגלגול הזה.