המדריך לזיהוי שטויות (2): “הסוד”
שני, 17 בדצמבר 2007“הסוד” הוא אחת ממותגי “העידן חדש” המצליחים ביותר של ימינו אלה. מלל רב נשפך סביב התופעה של “הסוד”, אבל לא הרבה על “הסוד” עצמו, כלומר על הרעיון המוצע על ידי הסרט/ספר/סדנת “הסוד”.
רבים שמעו על העניין, אפילו התנסו באיזו סדנה, ראו חלק מהסרט או קראו דבר או שניים, והפטירו שמדובר ב”שטויות”. אבל למה? האתגר הוא לנסח בצורה בהירה מה כאן לא בסדר. רבים מצקצקים בלשונם כלפי המסחור של הרוחניות, אבל כמובן שזה לא אומר כלום על האמת שמאחורי “הסוד”. שוחרי “הסוד” יכולים
להצביע על ההצלחה המסחרית כהוכחה לכך ש”העסק עובד”. ברשימה זו ננסה להתחקות ברצינות אחר האמת שמאחורי “הסוד”, תוך כדי השהיית הרתיעה הטבעית של האינטלקטואל הממוצע מאופנות ממוסחרות שכאלה. גם מכוניות ומטוסים נמכרים על ידי תאגידים דורסניים ותאווי בצע, זה לא אומר שהם לא עובדים.
מהו “הסוד”? ובכן, “הסוד” - שכנראה כבר ממש אינו סוד - מוגדר כ”חוק המשיכה”. דומה נמשך לדומה, ובמיוחד מחשבות טובות, שמושכות אליהן דברים טובים ויוצרות על ידי כך מציאות טובה. ואף מעבר לכך: מחשבה ספציפית תזמן, ואף תברא עבורנו כל מה שעולה בדעתנו. הדבר לא מתרחש, כמובן כהרף עין, אבל הקסם הזה אמור לעבוד אם אנו מתרכזים ומחויבים מספיק למחשבתנו זו. הבעיה היא שרובנו שקועים כל כך בחשיבה שלילית, עד שאנו מרחיקים מעצמנו את הפתרון המופלא הזה ולא מגלים אותו. מכיוון שטבעי להיות מוטרד מדבר רע (כמו חוב, מחלה, או כישלון בלימודים), מצב כזה יגרום לנו לחשוב עוד ועוד על הצרה, להחמיר אותה ולהנציח אותה, בשעה שמחשבות טובות יכולות להוציא אותנו מהבוץ באורח פלא ממש.
נתחיל את החקירה דווקא מתוך הנחה ש”הסוד” באמת מתקיים. אם הדבר נכון, מדובר במהפכה עצומה בתפיסת המציאות שלנו, מהפכה שמגמדת את מכאניקת הקוונטים ותורת היחסות כאחד. אם ישנו “שדה מחשבתי” שכזה, אפשר לארוז את כל המיקרוסקופים והמאיצים ולהתחיל למפות את היקום מחדש.
אבל רגע, מה לגבי השלכות מוסריות? בשום מקום ברחבי הסרט או הספר לא מדובר על המגבלות שיכולות להיות לאותה משאלה שאנו מביעים. האם אנו יכולים לרצות במותו של אדם? או אולי חשקה נפשנו בפעוטה אומללה על מנת לספק את יצרינו האפלים? “הסוד” אדיש לתוכן המוסרי של המשאלות. לא מספרים לנו על שום רגולאטור בדמותו של אל פרסונאלי או איזה עיקרון קרמה שימנע מאיתנו לעשות כן. חדשות טובות לכל הרוצחים והפדופילים. האווירה שמוצגת בסרט שונה כמובן: איזו הנחה עלומה מרחפת ברקע שכוונותיהם של כל בני האדם טובות הן - משהו שמופרך מדי יום ביומו בכל מהדורת חדשות.
אך עד עתה לא הפרכנו דבר מהאמת שעומדת מאחורי “הסוד”. אדרבא, דווקא אדישות זו של המרחב המחשבתי יכולה לשכנע צופים רבים - חילוניים בעיקר - שמדובר פה במעין חוק טבע חדש, טבעי, ניטרלי. אך עדיין נותרות שאלות רבות, בהנחה ש”הסוד” נכון. מה קורה כששני אנשים מבקשים דברים סותרים? משאלתו של מי מהם תנצח? ומה לגבי האנשים שהם מושאים של המשאלות - כל אותם נשים יפות וגברים שרמנטיים שמופיעים לפתע בחייהם של יודעי הסוד שמזמנים אותם במחשבותיהם הטובות - מהיכן הם מגיעים? האם הם אנשים אמיתיים? האם היו להם משאלות משל עצמם? ומאיפה מגיע כל הכסף הזה שהופיע לפתע בחיקם - האם הוא הופסד על ידי מישהו, או שצץ לפתע למחזור, ובאורח פלא לא מוריד את ערך המטבע בהיווצרותו האינפלציונית? אי שם לקראת סיומו של הסרט מובא איזה הסבר מעורפל שגורס שהכל מסתדר איכשהו, איזו הרמוניה מסתורית מונעת מהצלחתנו להיות הפסד של מישהו אחר. איך כל זה מתנהל? מה החוקיות של עוצמת המחשבה הזו? זה לא ממש משנה. העיקר שאתה תדע את הסוד, ואתה תצליח. אל תטריד את ראשך הקטן בשאלות כגון אלה ועד מהרה תשחה בבריכה הפרטית שלך עם אשתך היפיפייה. וכן, אל תגלה את הסוד לאף אחד אחר. שיישאר בינינו.
נסקור מקרוב כמה טענות שמועלות על ידי הסרט/סרט (לא בהכרח מובאות מילה במילה):
“זה דבר ידוע בטבע שדומה נמשך לדומה” - באמת? באיזה טבע? צריך הרבה דמיון יצירתי כדי למצוא דבר כזה בחוקי הטבע המוכרים לנו מעולם הפיזיקה, הכימיה או הביולוגיה. אם כבר, אנו רואים דווקא משיכה בין הפכים. זכר לנקבה, מטען חיובי למטען שלילי. הדומים דוחים אלה את אלה. לפי הגיון זה אנחנו צריכים לחשוב דווקא מחשבות על דברים רעים כדי למשוך את הטובים - אבל זה לא נשמע ממש טוב, לא כן?
“אנשים מפורסמים רבים ידעו את הסוד לאורך ההיסטוריה” - משפט זה נאמר אי שם בתחילת הסרט, תוך כדי הבזקי דיוקנאות, אך ללא שום ציטוט או הוכחה של ממש. הצופה המפוכח ממתין בציפייה לאיזה ספר עתיק שנחשף, מסמכים חדשים ומאירי עיניים שנגנזו מפחד הסגרת הסוד להמונים, והנה עתה מובאים לראשונה…אך לשווא. המשפט הזה נותר כהבטחה ריקה שנוטעת בצופה תחושה עמומה שמדובר במעין שיטה עתיקת יומין שאבדה או הוסתרה, ומקבלת גושפנקא מגדולי כל הדורות שהיו שותפים בסודה.
“הרבה אנשים כבר הצליחו בזכות “הסוד”…” חשוב מאוד לאנשי “הסוד” למכור מוצר שנוסה בהצלחה. כל אחד מ”המורים הרוחניים” שמדברים בסרט הוא סיפור הצלחה בפני עצמו. כמובן, סיפורי הכישלון אינם מובאים. (אם אתם רוצים לחזות בדמות מעוררת הרחמים של מאמן רוחני להעצמה אישית כושל, אתם יכולים לראות זאת בסרט המקסים “מיס סנשיין הקטנה”). מעבר לסיפורי המורים הרוחניים עצמם, מובא אוסף ספוראדי של סיפורים שמומחזים בסגנון שחזורי “בשידור חוקר”, שאמורים לתת לנו את ההוכחה הניצחת. אפילו אם נאמין לסיפורים הללו, איך אנחנו יכולים לדעת שזוהי כל האמת? היכן האנשים שניסו ככל יכולתם להשתמש בשיטה אך כשלו? אולי “הסוד” באמת עובד, אבל רק עבור אחוז מסוים באוכלוסיה שיש לו מין בלוטה נוספת קטנה במוחו? איך אתה יכול לדעת אם אתה אחד מהם? אך המורים הרוחניים מבשרים לך, צופה הסרט, בביטחון גמור, שלך יש את היכולת הזו. האם נעשו ניסויים על קבוצות גדולות של אנשים מול קבוצות מבחן? האם יש סטטיסטיקה? שום דבר, רק אוסף מקרי של סיפורי “לחבר שלי זה קרה, אז זה יכול לקרות גם לך”. זו שיטה ידועה מפרסומות הלוטו. אתם מוזמנים לנסות את העסק בבית. נסו לצייר בנפשכם משהו, לצורך העניין זה לא צריך להיות דבר טוב. אין שום דבר ב”סוד” שמונע מכם מלדמיין חד קרן שצריך להופיע לכם בסלון. מחשבות יוצרות מציאות. לכו על זה. אם זה לא יעבוד אני מבטיח לכם שאנשי ה”סוד” יגידו לכם שאתם לא באמת מאמינים בעניין, שאתם לא באמת רציניים, או תירוץ כזה או אחר. לא תשברו אותם כל כך מהר.
אז איך העסק הזה עובד? איך כל כך הרבה אנשים “רציניים” קונים את המעשייה הזו? יש לכך הרבה סיבות, שקשורות לפריחת כל תוצרי “העידן החדש” ש”הסוד” הוא פשוט אחד מגילוייו המצליחים ביותר. הוא מוצלח כי הוא משכיל לרקוד על המון חתונות, ולא בכדי הוא יציר כפיה של קואליציה מרשימה של “מורים רוחניים”. הוא מצליח לייצר מוצר שיהיה ברור מספיק אך גם מעורפל דיו על מנת לקלוע למכנה המשותף של מגזרים רבים. 
הוא אינו שולל או מניח את אמיתותה של דת או אל כלשהו, הוא מתואר כמו חוק טבע או עיקרון רוחני בעת ובעונה אחת, אך חשוב מכל, הוא מכשיר את השרץ של תאוות הבצע הטבעית של כל אחד מאיתנו, תאוות בצע אותה למדנו להסתיר ולהרגיש אשמים בעטייה. בדומה לנוצרים הפוריטאניים שייסדו את האומה האמריקאית כפי שאנו מכירים אותה היום, מלמדים אותנו אנשי “הסוד” בעקיפין שההצלחה החומרית היא ראייה לחסד האל, וככזו היא מבורכת. הרבה חסידים לא ממש מאמינים בשיטה כלשונה, אך שואבים נחת מהעובדה שהרצון להצליח באופן חומרי זה “בסדר”. אפשר לראות את סדנאות “הסוד” יותר כקבוצות תמיכה קפיטליסטיות מאשר בתי ספר לכישוף, קבוצות שם אנשים נהנים להיות אגואיסטיים “ביחד”.
מעבר לכך, גם השיטה המוצעת על ידי “הסוד” היא פשוטה, ובניגוד למה שמוצג בסרט, דווקא תואמת להפליא את הנטייה הטבעית של רוב האנשים. אנשים אוהבים לפנטז. להגיד להם שזה יקדם אותם איכשהו זה כמו להגיד להם שעוגות קצפת זה מרזה. העטיפה בה ארוז הכול עשויה במקצועיות לעילא. הרקע בסרט רוחש מאנימציות תומכות שפועלות על גבול ההיפנוזה. שימו לב שכל המורים הרוחניים תמיד מאירי פנים ועטויי חליפות. אנשים נוטים להאמין לאנשים בחליפות: שאלו כל פוליטיקאי או מוכר מכוניות משומשות. אנשים מתקשים להאמין לכך שמישהו, ובודאי אדם מכובד ועוטה חליפה, ישקר להם בפה מלא. אבל במחילה, נראה שזה בדיוק מה שאנשי “הסוד” עושים בלי בושה. סוד כוחם של הסרט והספר הוא הפנייה האישית לצופה, שבאיזשהו רובד תת-מודע מקבל את הרושם שזהו איזשהו סוד שנחשף רק לו. זוהי חוויה מעצימה כשלעצמה, ומחמיאה מאוד. לכולנו משאלת לב סמויה לגלות שאנו מיוחדים, שאנו גיבורים באיזשהו סרט, ורק אנחנו יכולים להציל את העולם/העלמה לגלות את האמת ולהרוג את הנבל. אלפרד בסטר היטיב לתאר נטייה אנושית זו בסיפורו המופתי 5,271,009.
כוח נוסף ל”סוד” הוא בכלליותו: הוא מאפשר ל”מורים רוחניים” רבים ומאמנים אישיים וקבוצתיים להשתתף בחגיגה ולמתג עצמם תחת חסותו, תמורת התשלום המתאים, כמובן. כך התופעה משכפלת את עצמה ומתפשטת בקלות.
שימו לב: אפשר לפרש את המסר של “הסוד” כדרך של חשיבה בריאה שיכולה לעזור בחיים, באמצעות גישה חיובית, דמיון מודרך ובניית ביטחון עצמי. אבל צפייה ב”הסוד” מפריכה את כל פרשנויות ה”לייט” האלה. היא מגלה בעליל שמדובר בכישוף אמיתי, במחשבה שמעקמת מציאות. בתיקון קל “הסוד” יכול היה להיות מדריך לגיטימי לחיים, חף מהמצאות מיסטיות שהן בלשון עדינה, חסרות בסיס. התיקון הוא פשוט, והוא מחזיר אותנו לקרקע המציאות. במקום:
“מחשבה משפיעה על המציאות.”
נגיד:
“מחשבה משפיעה על המציאות דרך פעולה.”
כן. זו התורה כולה על רגל אחת, אבל התוספת הקטנה הזו בסוף הופכת את החיים למעט יותר קשים ומסובכים, ואת זה קצת קשה למכור, לא כן?
(פורסם גם ב”אימגו”, ראו דיון שם)
