על אשליית השקיעה המתמדת
שישי, 07 במרץ 2008כל דור רואה את הדור הבא אחריו כנחות. למרות ההתפתחות העצומה בתרבות האנושית באלפי השנים האחרונות, מאז ומתמיד חשב כל דור שהעניינים רק הולכים מדחי אל דחי. כמובן, גם כיום אפשר לשמוע את מקהלת המודאגים שמבכים את רדידותו של הדור הצעיר, שראשו עסוק רק בריק סלולרי, הבלים טלוויזיוניים וזימה אינטרנטית. ניתן היה לחשוב שדור הורינו וסבותינו, כולם עד האחרון שבהם, הסתובבו טרודים בצעירותם מבוקר עד ערב בסוגיות תיאולוגיות ומדעיות, והתנזרו כדבעי מהבלי העולם הזה. חיטוט קל בעליית הגג המשפחתית יגלה את קלפי האספנות של שחקני הכדורגל, את עטיפות המסטיקים וחוברות הזימה. האליטה התרבותית שנשאה על גבה את עול המדע והתרבות הגבוהה הייתה מאז ומתמיד מיעוט, ואם כבר, אז למרות שהיא עדיין מוקפת באוקיאנוס של רדידות, היא התרחבה באופן מוחלט ויחסי כאחד בדורות האחרונים. כיום חיים יותר מדענים מאשר חיו אי פעם בכל הדורות יחדיו. בכל הקשור לכישורי תבונה שונים נראה שהם נמצאים בעלייה מתמדת בעולם המערבי (כ - 5 נקודות IQ בממוצע כל שנה), לפחות על פי המדד הבעייתי אמנם של מבחני אינטליגנציה. התופעה הזו אינה פשוטה, כמובן, ומעידה בעיקר על הסתגלות של הדור החדש לסביבה משתנה, יותר משהיא מעידה על שיפור בחומרה האפורה שבקודקודי הראשים החדשים. ובכל זאת, הסביבה הזו, וכך גם היצורים שחיים ומתפקדים בה, עשירה לאין ערוך מהסביבה של הדורות הקודמים. כשחושבים על הצעיר הממוצע, מיד עולה לנגד העין דמותו של עלם קופצני אך בעל מבט אטום ומזוגג, שקורא פחות ספרים, עוסק בפחות פעילות גופנית, ובאופן כללי מבשר יחד עם חבריו את קיצה של הציוויליזציה. אך בהשוואה לצעיר מימי הביניים, למשל, הוא כנראה היה נראה כמו ליאונרדו דה-וינצ’י פחות או יותר. כמות הכישורים הטכנולוגיים שלו, כמות הידע שצבר (גם אם בחלקו הגדול הוא אודות כוכבניות טלוויזיה ודגמים חדשים של פלאפונים) הוא עצום בהשוואה לאנשים שלרוב לא ידעו קרוא וכתוב, ולא תמיד ידעו לספור ליותר מעשר. עליית הממוצע הזו יכולה לדחוף את האליטה האמיתית מעלה מעלה, ומאפשרת לה, בעמידתה על כתפיהם של ענקי כל הדורות זה על גבי זה, להפליג ולראות יותר ויותר.
לצעירים של היום גישה לידע של כל הדורות, הם חיים בסביבה שמשתנה ברזולוציה של ימים ושבועות לעומת סביבה שהייתה משתנה אט אט לאורך עשרות ומאות שנים. בשעה שלפני מספר דורות היה צריך אדם ללמוד מקצוע אחד ושימוש בכמה כלים פשוטים, נדרש בן זמננו לידע מופשט נרחב, הוא לומד להפעיל כלים מורכבים ומשתנים. כיום, ילדים רכים בשנים, בעזרתם של משחקי המחשב, מטיסים מטוסים, מפקדים על גדודים וחטיבות, בונים ומחריבים ערים ווירטואליות. לא ירחק היום ומצביאי העתיד ילוקטו מתוך האלופים הצעירים של משחקי הרשת כמו ברומן המופתי של א.ס. קארד. מעל גבי הרשת הם פוגשים אנשים מכל רחבי העולם. הם משחקים, סוחרים ומסיירים במחוזות נעלמים, בזמן שבן גילם לפני חמש מאות שנה היה עסוק בחרישת השדה של האדון, וחשב שהעולם שטוח, אם בכלל עלה בדעתו להרהר בצורתו.
ובכל זאת, מקשים המבוגרים, הדור הצעיר אלים יותר ויותר, בגלל הטלוויזיה ומשחקי המחשב. האומנם? להזכירכם, הבילוי העיקרי של אנשי ימי הביניים, כולל ילדים, היה קרבות כלבים ותרנגולים חיים והוצאות להורג פומביות. כמו כן הם נהגו לשחוט את חיות הבית בעצמם. אלימות, חולי, ומוות באופן כללי היו חזיון נפרץ הרבה יותר מהיום. הרחובות ובתי הספר בעולם המערבי הם בטוחים משהיו אי פעם. גם מקרי האלימות והפשע שזוכים לכותרות הם רק הד זניח לריכוזי האלימות האמיתיים, שנשארו, כאז כן עתה, סכסוכים בין מדינות ועמים, ואין לזה קשר לטלוויזיה.
מדוע, אם כן, רואה כל דור את הדור שתחתיו כמפגר ואלים יותר? כנראה שהתופעה שאנשי הדור המזדקן מבחינים בה אינה היסטורית, כי אם אישית: הם רואים את השתקפות הזדקנותם שלהם, את מסעם היחסי בתוך האוכלוסייה הנוכחית. בכל שנה שעוברת אנו רואים יותר ויותר אנשים צעירים מאיתנו, וסכלותם הטבעית ביחס אלינו נדמית כהתדרדרות גלובלית. וכך הדבר ימשיך, והמנהגים החדשים ייראו לנו זרים יותר ויותר, עד שגם אנו ניאסף אל הנצח ונפנה מקום לעוד טבעות לצמוח בגזע התרבות המתפתח.
